כפי שכולנו יודעים הטרנדים בעולם הכדורגל מאוד דינאמיים. רעיונות וסגנונות משחק באים והולכים. אלכס פרגוסון האגדי אמר פעם שעולם הכדורגל הוא כמו אוטובוס – "בכל תחנה שהוא מגיע הוא מוריד חלק מהדברים ועולים דברים חדשים וממשיכים הלאה". כולם מנסים להמציא, לחדש דברים, לקחת רעיונות שמצליחים ולשכלל אותם מתוך הכוונה להפתיע ולייצר מאפיינים ותבניות משחק, שיפתיעו את היריבות ויקדמו את הקבוצה. בעבר היו אלו החלוצים המרכזיים הגדולים והמאסיביים שהיו השחקנים המרכזיים בקבוצה ולאחר מכן עברה הדומיננטיות לקשרי האמצע, שחקני ה- "10" הזריזים והטכניים שהם היו לב הקבוצה והכל עבר דרכם.
עם השינויים שחלו בסגנונות, הכדורגל הפך להיות יותר אינטנסיבי וקצבי, השחקנים יותר אתלטיים, פיזיים ומהירים יותר ויחד עם זאת גם טכניים לא פחות.
השינויים שעבר הכדורגל בשנים האחרונות, הפך את הקשר האחורי – שאנו מכנים "שחקן 6" לעמדה המשפיעה והמשמעותית ביותר בכדורגל המודרני כיום במערך הקבוצה.
בעבר, הקשר האחורי היה נקרא גם "קשר הורס" ונחשב לתפקיד אפור, אחד שעושה את העבודה השחורה תוך שהוא מתמקד בפעולות הגנתיות ומחפה על כולם ועשה דברים שלא נספרים בסטטיסטיקה. השחקן בתפקיד ה-6 היה פיסי, אגרסיבי ומוגבל טכנית, אבל אחד כזה שנלחם עבור הכוכבים של הקבוצה ומשאיר הכל על המגרש, מה שהקהל קורא לו – "שחקן נשמה".
אחד הראשונים שהחל בשינוי היה לא אחר מאשר פפ גוארדיולה. כשאימן את ברצולנה (2008-2012), כאבי שיטת הטיקי-טקה בו הדבר החשוב ביותר לקבוצה זה החזקת הכדור, תוך הנעת כדור מהירה במסירות קצרות והתקדמות סבלנית לכיוון שער היריבה.
פפ נחשב כממשיך דרכו של יוהאן קרויף והבאת טקטיקת החזקת הכדור לדרגת אומנות. באחד הראיונות בו נשאל פפ על חוסר תכליתיות בשיטה זו הוא ענה כשציטט את דבריו של קרויף: " ככל שהקבוצה שלי תשלוט יותר בכדור כך יהיו ליריבה פחות הזדמנויות לסכן את השער שלי".
אחד מהעקרונות החשובים בשיטה של פפ היה חוק 6 השניות. הכוונה – שלקבוצה יש 6 שניות לזכות חזרה בכדור מהרגע בו עברה השליטה ליריב. האימונים של פפ בברצלונה נחשבים עד היום לאינטנסיביים ביותר, כשהוא היה עומד עם שעון סטופר ועוצר את האימון בכל פעם שהקבוצה שהפסידה את השליטה בכדור לא הצליחה לזכות בו שוב – במשך אותן 6 שניות.
מי שהיה שחקן המפתח בשיטה של פפ היה למעשה סרחיו בוסקטס. בוסקטס נחשב לקשר ה- 6 המודרני הטוב ביותר אי-פעם, כשזכה בכל תואר אפשרי בכדורגל העולמי כבר בגיל 23.
בשיטה של פפ, בוסקטס היה המנוע של הקבוצה זה שמניע את ההתקפות מהחלק האחורי ומנווט בין האגפים ומחפש שטחים, כל זאת שהוא דוחף את הכדור כלפי מעלה ונכנס מקו שני לשטחים שהיו מפנים הקשרים הקדמיים (צ'אבי – אינייסטה – מסי).
ולא פחות חשוב ואולי אפילו יותר, הוא זה שתפקידו היה ליישם את חוק 6 השניות בכך שהיה בין הראשונים שהיה תוקף את שחקני היריבה ברגע שהם איבדו את הכדור במטרה להחזירו חזרה לשליטתם.
וכאן נכנס העיקרון השלישי בסגנון המשחק של פפ (אחרי הנעת כדור וחוק 6 השניות). היות וברצלונה רוב הזמן היתה לוחצת גבוה בשטח היריבה עם מרבית השחקנים, בכדי לא להיות חשוף בחלק האחורי ולהימנע מהתקפות מעבר מסוכנות, הוא הורה לצמד הבלמים "לפקוח עין" על שחקני ההתקפה של היריבה ולהיצמד אליהם, בדרך-כלל על קו האמצע, ובוסקטס תפקידו לשים לב לעושה המשחק כל זאת כשברצלונה נמצאת בהתקפה והכדור בשליטתם. כאן נולד המונח החדש הרסט דיפנס – REST DEFENCE
בתרגום חופשי לעברית – "הגנה במנוחה".
עם הזמן הפך הרסט דיפנס לחלק חשוב בתבנית המשחק, בעיקר אצל קבוצה דומיננטית שרוב הזמן מחזיקה בכדור, לוחצת גבוה ונשארת די חשופה בחלק האחורי, כשלקשר האחורי יש מרכיב חשוב בביצוע הרסט דיפנס בצורה נכונה. אפשר לראות זאת בצורה מוכחת ממבט על הנתונים הסטטיסטיים. הקשרים האחוריים הדומיננטיים מאופיינים בכמות גבוהה של חילוצים ותקולים מוצלחים באזור ההתקפי בחצי המגרש של היריבה, יותר מאשר אפילו בחצי המגרש ההגנתי שלהם.
בכדורגל העולמי, ניתן להזכיר מעבר לבוסקטס, את טוני קרוס, צ'אבי אלונסו ויא יא טורה שהיו למעשה הראשונים שעשו את השינוי. אחריהם ניתן לציין את פול פוגבה ואנגולו קאנטה כשהם הוסיפו את לחבילה יכולת טכנית התקפית משופרת עם לא מעט איומים על השער, בעיקר מרחוק בקו שני.
כיום הקשרים האחוריים הבולטים הם ניקולו בארלה (מארסיי), רודרי (רודריגו הרננדס – מנצ'סטר סיטי) וקימיך מבאיירן מינכן.
בארץ, ניתן לציין את נטע לביא שהוא למעשה היה בין הראשונים ששימש כ -6 המודרני בליגה שלנו. נטע לביא היה במשך כל העונות המלאות בהן שיחק במקום הראשון בכמות החילוצים והתיקולים בשטח היריבה עם מעל ל- 43% הצלחה.
למרות הכל, קשר אחורי טוב אינו יכול להחזיק קבוצה שלמה לבדו. הוא חייב את מעורבותם של השחקנים האחרים בקבוצה שיעשו את המוטל עליהם, אך אין שום ספק שבלי קשר אחורי "מודרני" הקבוצה תתקשה להצליח לאורך זמן, האיזון בין מערכי הקבוצה נפגע, וככה הרבה יותר קשה להשיג תארים.
