חלומו של שחקן כדורגל ישראלי הוא לצאת לשחק באירופה.
בלא מעט מקרים נתקלתי בהורים לשחקנים צעירים שבטוחים שהילד שלהם הוא כשרוני ביותר. ההורים משקיעים לא מעט בהתפתחותו המקצועית של הילד, מתוך הרצון שלהם שהוא ייצא לשחק באירופה, כמו כל הכוכבים הגדולים של הכדורגל הישראלי.
עבור אותם כדורגלנים צעירים והוריהם, הבנת ההבדלים בין הכדורגל המקומי לזה האירופאי היא קריטית להתפתחות מקצועית נכונה, כשאחד ההיבטים המרכזיים והחשובים שצריך לקחת בחשבון זה השוני הוא בקצב המשחק.
בכדורגל המודרני, לקצב המשחק תפקיד מכריע בהצלחה על המגרש. הפערים בין הקצב בכדורגל הישראלי לכדורגל האירופאי הם מהותיים ומשפיעים על רמת המשחק וההישגים הבינלאומיים.
הפערים הללו באים לידי ביטוי במיוחד במפגשים בינלאומיים, בהם קבוצות ישראליות מתקשות להתמודד עם הקצב והאינטנסיביות של יריבותיהן מאירופה. עם זאת, יש לזכור כי כדורגל הוא משחק משתנה ודינמי, ובאמצעות השקעה נכונה ושיפור מתמיד, ניתן לגשר על הפערים ולצמצם את ההבדלים.
אחד המדדים המשמעותיים להבדלים בקצב המשחק בין הכדורגל הישראלי לאירופאי הוא זמן המשחק נטו. על פי נתונים שנאספו במהלך השנים האחרונות, זמן המשחק נטו בליגת העל בישראל עומד בממוצע על כ-50-55 דקות מתוך 90 דקות של משחק. לעומת זאת, בליגות הבכירות באירופה, כמו הפרמייר ליג האנגלית או הליגה הספרדית, זמן המשחק נטו נע בין 60-65 דקות ולעיתים אף יותר.
בשנתיים האחרונות אני צופה במשחקי הליגות הצעירות מדי שבת (2-3 משחקים בכל סוף-שבוע) ולצערי מרבית המשחקים משוחקים בקצב די איטי, עם הרבה איבודי כדור, לא מעט עבירות והמון עצירות במשחק.
בכדי להמחיש את ההבדלים בקצב המשחק, אני חייב לחזור ליום שבת ה-23 בדצמבר 2017.
המיוחד באותה השבת היה שנערך משחק הסופר קלאסיקו כשריאל מדריד אירחה את ברצלונה בשעה 14:00 בצהריים,
בגלל הרצון של המועדונים ששעת המשחק תתאים גם למדינות אסיה – יפן, קוריאה וסין.
המשחק יסתיים בניצחון מוחץ של ברצלונה 3-0, כששעתיים לאחר סיום המשחק נערכו משחקי המחזור ה-15 בליגת העל.
כאן אני מגיע לנקודה המרכזית – האגדה מספרת שבחור מבוגר התקשר לספק שירותי הטלוויזיה שלו (כבלים, לוויין – לא זוכר) התלונן שיש בעיה בקליטה של השידור בטלוויזיה שלו, והסביר שבצהריים הוא ראה את הקלסיקו והכל היה תקין ובסדר
ועכשיו בערב, הוא צופה בשידורי ליגת העל והכל זז בהילוך איטי…השחקנים הולכים על המגרש….
לאחר שהבהרתי את הנקודה, אני רוצה להתעמק בסיבות לכך שבישראל, קצב המשחק נוטה להיות איטי יותר בהשוואה לליגות האירופאיות:
טקטיקה וסגנון משחק:
- הקבוצות בישראל נוטות לשחק בסגנון שמרני יותר, עם דגש על שליטה בכדור ומניעת טעויות. באירופה הקבוצות משחקות בצורה הרפתקנית יותר, עם דגש על התקפות מהירות ומעברים חדים בין הגנה להתקפה.
- בישראל, משחק ההתקפה לרוב בנוי על תנועות איטיות ומסירות רבות, מה שמאט את קצב המשחק הכללי. בקבוצות האירופאיות השחקנים נדרשים להגיב במהירות למצבים משתנים ולשחק בצורה דינמית.
- בישראל רוב הקבוצות מפחדות להפסיד. לרוב הן מסתגרות בהגנה ומאטות בכוונה את קצב המשחק, דבר המייצר מספר רב יותר של עצירות במשחק, כולל עבירות, פציעות ועיכובים טקטיים, כשגם השופטים נוטים לעצור את המשחק לעיתים תכופות יותר.
מנגד, קצב המשחק בליגות האירופאיות הבכירות הוא מהיר ואינטנסיבי יותר. המשחק זורם באופן רציף יותר, עם פחות עיכובים ממושכים ופחות עצירות במהלך המשחק.
פיזיות וכושר גופני:
- באופן אובייקטיבי, מבנה הגוף של השחקן הישראלי נחות מזה של השחקן האירופאי הממוצע. השחקן האירופאי חזק וחסון יותר, יותר גבוה ולרוב גם מהיר יותר. ולצערנו מעט מאוד שחקנים מגשרים על הפער הזה באמצעות אימוני אתלטיקה לפיתוח מהירות וזריזות ואימונים בחדר הכושר להעלאת מסת השריר וחיזוק הגוף, מה שמביא לידי ביטוי את רמת הפיזיות הנמוכה במשחקי הליגה בישראל, כשהשחקנים אינם נדרשים להתמודד עם קצב משחק אינטנסיבי ולכן גם קצב המשחק איטי באופן ניכר.
פיתוח מחשבה מהירה ותגובה זריזה:
שתי הנקודות עליהן הרחבתי קודם לכן מביאות לכך שגם מהירות המחשבה והתגובה של השחקנים היא איטית יותר, מזה של הכדורגלן האירופאי. במשחקי הליגה בישראל, ברוב הפעמים ששחקן מקבל את הכדור אין עליו לחץ של היריב. לרוב, שחקן שמקבל כדור הוא די חופשי, כך שיש לו מספיק זמן להרים את הראש ולתכנן מה תהיה הפעולה הבאה. השחקן האירופאי משחק כל הזמן עם הראש למעלה בסריקות של שדה המשחק, כך שהכדור מגיע אליו הוא כבר יודע מה הפעולה הבאה שהוא מתכוון לבצע, הוא יודע מה מיקומו ביחס לחברי קבוצתו וביחס לשחקני היריב, וזה מתבטא ביכולת לקבל החלטות מהירות ונכונות תוך כדי המשחק, כמו בחירת המסירה הנכונה או זיהוי הזדמנויות התקפה. מהירות התגובה מתבטאת ביכולת לבצע את ההחלטות האלה בצורה זריזה ומדויקת, כמו שינוי כיוון מהיר או יציאה לכדור ראשון.אך למרות הפערים שסקרתי כאן, כמובן שיש מה לעשות בכדי לגשר על הפערים שציינתי.
ביצוע יותר אימוני אתלטיקה לפיתוח היכולות הגופניות, עבודה לעיתים תכופות יותר בחדר הכושר (להעלאת מסת השריר וחיזוק הגוף) וכך גם השקעה בעבודה עם אנליסט אישי.
עבודה עם אנליסט אישי
עבודה עם אנליסט אישי מסייעת לשחקן להבין את המשחק בצורה מעמיקה יותר. עצם זה שהשחקן יושב יחד עם האנליסט וצופה בביצועים שלו "מהצד" כבר גורם לשחקן לראות את המשחק מזווית אחרת, שונה ממה שהוא רואה על המגרש ("דברים שרואים מכאן לא רואים משם"). בניתוח המשחק האנליסט מראה לשחקן את המהלכים בהם היה מעורב (החזקת כדור, מסירות, חטיפות, תנועות ללא כדור, ועוד) ומספק סקירה מעמיקה על הפעולות שבהם הוא יכול לשפר את הביצועים, אם בהחלטות מתי למסור או לבעוט, לאן לרוץ ושיפור הדיוק במסירות וכך ולפתח את ראיית המשחק של השחקן.
הבנה טובה יותר של המשחק מאפשרת לשחקנים לדעת מראש מה לעשות עם הכדור כשהוא מגיע אליהם, מה שמגביר את קצב המשחק ומשפר את היעילות על המגרש.
סיכום
ההבדלים בקצב המשחק ובמחשבה המהירה משפיעים ישירות על התפתחות השחקנים. שחקנים ישראלים השואפים להשתלב בליגות האירופאיות נדרשים להסתגל לקצב משחק מהיר יותר, לרמות כושר גופני גבוהות יותר וליכולת קבלת החלטות מהירה.
הכרת ההבדלים הללו והתאמת האימונים וההכנות המקצועיות בהתאם יכולה להיות המפתח להצלחה בקריירה בינלאומית. כדורגלנים צעירים והוריהם צריכים להבין את הדרישות הגבוהות של הכדורגל האירופאי ולהתכונן בהתאם, כולל עבודה באספקטים נוספים של המשחק כגון אימוני אתלטיקה, חדר כושר וניתוח משחקים באמצעות אנליסט אישי, כששיפור מהירות המחשבה תביא לשיפור ראיית המשחק ובסופו של דבר תאיץ את קצב המשחק.
